הרב יצחק נסים (נולד בכ"ה בכסלו ה'תרנ"ו, 12 בדצמבר 1895 נפטר בט' באב ה'תשמ"א, 9 באוגוסט 1981), הראשון לציון - הרב הראשי הספרדי לישראל - בין השנים תשט"ו - תשל"ג, 1955 - 1972. בנו הוא השר לשעבר משה נסים.

הרב יצחק נסים רחמים נולד בבגדד ביום הראשון של חג החנוכה ה'תרנ"ו (12 בדצמבר 1895), ולכן נקרא נסים‏‏^[1]. כבר בצעירותו התגלה כבעל תפיסה חדה ומהירה והצטיין בבקיאותו העצומה ובאהבתו לספר. למד תורה מפיהם של גדולי ישראל שבבבל באותה התקופה - ביניהם הרב צדקה חוצין. במיוחד התחבב על ה'סבא קדישא' - הרב שלמה אליעזר אלפנדרי , שנחשב לזקן גאוני דורו ולתקיף מאד, והרב נסים נחשב אחד מהיחידים שזכו לקרבה יתירה ממנו. הרב נסים היה גם בקשרים עם גדולי הדור שמחוץ לארצות המזרח‏‏^[2]. היה למדן ועסק בתורה ולשם פרנסה- עסק במסחר.

הרב נסים עלה ארצה בשנת 1925 עם אשתו ויקטוריה, מסע שארך מספר חודשים, על גבי חמורים. בשנת 1953 התבקש על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי הספרדי, להמשיך את דרכו ולכהן אחריו כראשון לציון. בתחילה סירב אך בשנת ה'תשט"ו (1955) נבחר להיות הרב הספרדי הראשי כשקיבל 42 קולות בהתמודדות מול הרב יעקב משה טולידאנו רבה של תל אביב שזכה ב 27 קולות בלבד ^[3]. הרב נסים נחשב על ידי החוגים החרדיים כרב ליברלי מדי והם פעלו להחליפו באחר ^[4].

בז' במרחשוון ה'תשל"ג (1972) הוחלפו הרב יצחק נסים והרב איסר יהודה אונטרמן על ידי הרבנים עובדיה יוסף ושלמה גורן. כך היו הרב נסים והרב אונטרמן לרבנים הראשיים הראשונים שהוחלפו עוד בחייהם.

הרב נסים נפטר בתשעה באב ה'תשמ"א (1981). רעייתו ויקטוריה נפטרה בשנת ה'תשמ"ט (1988).

הרב נסים עסק בקירוב לבבות. ביקר יהודים ברחבי הארץ והעולם בכל מקום, בין בקיבוצים של תנועת השומר הצעיר ובין בבני ברק וירושלים.

הרב נסים סירב לצאת ולפגוש את האפיפיור פאולוס השישי בעת ביקור שהלה ערך בארץ בשנת 1964. המדינה התכוננה לקבל פניו בטקס ממלכתי, אשר במסגרתו היה צריך הראשון לציון ליטול חלק בקבלת פניו של האפיפיור במגידו, אך הרב הראשי סירב. הוא אמר שאם עליו לצאת לקבל את פני האפיפיור, אזי על האפיפיור, כראש הדת הקתולית, להשיב ביקור לראש הדת היהודית ולפחות לעשות מחווה כלשהי של נימוס כלפי הדת היהודית. הרב חשש שאם לא יתקיים תנאי כזה, ייווצר הרושם שמעמד הדת היהודית וראשה נחותים, ולא היה מוכן לתת לכך את הגושפנקא שלו. העיתון "הארץ", למשל, כתב במאמר ראשי שכשם שביקורו של האפיפיור בארץ היה מאורע היסטורי לנוצרים, כך עצם העובדה שהרב הראשי לא קיבל את פניו היה בו משום מעשה היסטורי ומתן תוקף לעצמאות מדינת ישראל.

בשנת 1960, ביוזמת הרב נסים, הועלו עצמותיו של החיד"א לארץ ישראל והוא נקבר בהר המנוחות.

הרב נסים הקים גם בית מדרש להכשרת רבנים, אשר רבים מבוגריו משמשים כיום כרבנים ודיינים בארץ ובעולם, ביניהם הראשון לציון הרב מרדכי אליהו (אשר הקים בעצמו מאוחר יותר בית מדרש במתכונת דומה).

הרב נסים היה אחיו של הרב יוסף דוד רחמים, והרב אברהם חיים רחמים, מקובל מגדולי חכמי בבל בדור הקודם וכן אחיו של הרב יחזקאל עזרא רחמים (בעל הספר עצי היע"ר). אחיו שלמה ציון חוסל על ידי המשטרה העיראקית, בשל טעות בזיהוי.

הרב נסים הוא אביהם של חבר הכנסת והשר מטעם הליכוד, משה נסים, ושל פרופ' מאיר בניהו, חתן פרס אמ"ת בחקר המקרא ותולדות עם ישראל

מתוך ויקיפדיה